<h1>המנהיג הלכ' סוכה</h1>
<h2>דף כו.</h2>
ושאלו לרב היי ז"ל, שני אחין או שני שותפי' שעשו סוכה קטנה שאינה מספקת לכולן לאכול ולישב בה ואילו מקצתן אוכלין ויושבין ביום זה וחביריהם בבתיהם, וכן עושין האחרי' יוצאין ידי חובתן בענין זה או לאו. והשיב, לענין אכילה ושתייה (דעל) [יכול] כל איש ואיש לאכול (ולישב ולישן) לבדו בסוכה בשעה זו, וחבירו בשעה אחרת ולהמשיך בפרפראות לעשות הכר יוצאין, אבל לעניין ישיבה ושינה שאינה מספקת מה יוכלו לעשות אם אין להם מקום לעשות בו סוכה כל אחד בשעה שיוכל זה לילה זה וזה אחר או זה חצי לילה וזה חצי לילה ותבוא עליהם ברכה שחביבה עליהם המצווה ביותר, והשתא שומרי גנות ופרדיסים פטורי', כל שכן מי שאין לו מקום לעשות [בו] סוכה, ועוד המצטער משום בקי ומשום סירחא פטור, כל שכן המצטער מפני הדוחק, אלא יעשו משמרות ביניהן לפי מה שהיא מחזקת ויאכלו וישתו בה אילו לילה זה, ואילו לילה אחר, ויצאו כולן ידי חובתן.
<h2>דף כז.</h2>
והלכת' סוכה ואחר כך זמן דחיובא דיומא עדיף, והזמן על ידי חיוב היום בא לו שהיום גורם לזמן שיבוא, והנכנס לישב בה כל ז' מברך על כל פעם ופעם, דהלכה כרבנן דאמרי אין לדבר קצבה הן להרבות הן למעט חוץ מלילי י"ט הראשון שלחג דיליף ט"ו מט"ו מחג המצות דלילה הראשון חובה, מיכאן ואילך רשות כדמוכח בע"פ [פסחים קכ"ח ע"א]. ואין הלכה כר' אליעזר דאמ' י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, א' ביום וא' בלילה, חדא דיחיד ורבים הלכה כרבי', ועוד דר' אליעזר שמותי הוא, ועוד דחזר בו ר' אליעזר. ואמ' רב היי ז"ל הנכנס לסוכת חבירו לבקרו בחג מנהג ידוע הוא שמברך כל זמן שהוא נכנס לישב בה בין תחת הסוכה שלעצים בין תחת הסוכה שלקנים בין סועד שם בין אינו סועד שם. ולדברי חכמי' מי שלא אכל בסוכה בלילי י"ט הראשון אין לו תשלומי', ועל זה נאמ' מעוות לא יוכל לתקון.
<h2>דף כז:</h2>
ויוצאין מסוכה לסוכה בשיש לו שתי סוכות. ועושין סוכה בחולו שלמועד, ואם נפלה חוזר ובונה אותה, או הבא מן הדרך ואין לו סוכה, או גר שנתגייר בנתים וקטן שגדל בנתים והגיע לחינוך מצות. ואדם יוצא ידי חובתו בסוכת חבירו, שנ' כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, מלמד שכל ישראל יוצאי' בסוכה אחת.
<h2>דף כח:</h2>
ואמ' רב נטרונאיי ז"ל גאון, מצוות סוכה לעשותה כל אחד בביתו ולאכול ולשתות ולישן ולדור ולשנות בה, ובית הכנס' אין צריכי' לעשות בו סוכה אבל אם יש באותה העיר שוקים ורגילי' ישראל לבוא שם בחג הסוכות, יעשו להם סוכה לאותן המתקבצי', כדי שיאכלו וישתו וישנו בסוכה שלבית הכנסת, אבל להוציא שם ס"ת לא נכון לעשות כן, ואין כן מנהג בשתי ישיבות, ואין עושי' סוכה בבית הכנסת כל עיקר. וזה שמביאין ראיה מן הכתובי' איש על גגו ובחצרות בית האלהי' בעזרא, ובבניין הבית מעשה זה בירוש' היה שהיו עולין לרגל ואכסנייא נעשת ירושל' כשעולי' לה לרגל.
ובתשובות הגאוני', וששאלתם אנן האידנא דחייבינן למעבד סוכה בבתי כנסיו' ובבתי מדרשות או לא, כך ראינו דלא מיחייב בר ישראל למעבד סוכה אלא בביתיה בדירתיה, היכא דאכיל ושתי וגני, תמורת דירתו שלכל השנה אבל בתי כנסיות ובתי מדרשות אינן מיוחדי' אלא לתפילה ולהתעסק בדברי תורה, אבל (אין) [אם] עושין אותן לשם עוברי דרכים שאוכלים וישינים שם יפה הן עושין, אבל בני העיר לסמך על הסוכה שלבית הכנסת ולצאת ידי חובתן אין יוצאין אלא בסוכה שלכל אחד ואחד בביתו, לפיכך כשעושין אותה בבית הכנסת אין צריכין לברך עליה שלא לעצמן הם עושין אותה אלא לעוברי דרכים.
ושאלו לרב האיי ז"ל, מנהגינו מי (שיש) [שאין] לו מקום לעשות לו סוכה עושה אותה בבית הכנסת, או מי שאין ידו משגת לעשותה או שאין לו פנאי לעשותה יוצא בה ידי חובתו ונכנס ויושב בה, ומברך ויוצא או לא. והשיב, הלא אתם ידעתם שחייב אדם לשום כל מדורו כל שבעה בסוכה, ואם יוכל לדור בבית הכנס' ולאכול ולישיב שם וודאי נכנס ויושב בה ומברך, אבל כל ידי חובתו לא יצא, ומה שאתם אומ' אין ידו משגת הלא מחצלת שלקנים שסיכך בה דייו, ואם אי איפשר לו בכך מה יעשה, ובגדד שעושין אותה בבתי כנסיות שלהם וכן היה מנהג שלישראל אף במקדש, שנ' איש על גגו ובחצ' בית האלהי'.
למדנו מתוך תשובה שלרבי' היי שהמנהג שעושין בספרד סוכה בחצר בית הכנסת ונכנסי' ויושבין שם רוב הקהל ומברכי' לישב בסוכה בישיבה בעלמ' יפה הם עושי', אבל כל ידי חובתן לא יצאו כי הסוכ' היא תמורת דירתו שלכל השנה, לישב בה, ולטייל בתוכה, ולאכול, ולשתות ולישן, ולשנות בה, ואין עושין אלא ישיבה בעלמ'.
מתניתי', היו לו כלים נאים מעלן לסוכה, מנא ה"מ דת"ר בסוכות תשבו תשבו כעין תדורו, מיכאן אמ' היו לו כלים נאים מעלן לסוכה כו', (ומהאי קמא רבה) [ואהא קאי רבא] דתשבו כעין תדורו בעינן ובית העשוי לכבוד, כדאמ' בריש יומא [י"א ע"ב] דאמ' רבא מאני מיכלא לבר ממטללתא, מאני משתייא במטללת', והכי פירושו מאני מיכלא, כגון כלים שטוחנין בהם בריחיים ולשים בהם בעריבות ויורות גדולות המבשלים בהם דלא חייבא (חובת) [תורה] סוכה אלא בדברי' הרגילי' לדירה ובית העשוי לכבוד בענן, ולאו אורח ארעא לעייולינהו במקום שבני אדם דרין אלא בחדר האופין, ואותן בני אדם שמחמירין להוציא מן הסוכה קערות לאחר שאכלו טועים הם, ומפרשי' טעמ' משום מאיסותא וליתה, וכן מוכח בהלכות גדו' דמפרשי מאני מיכלא כגון דמשהו בהו חמירא ואגני דליישי ביה ומאני דטחני בהו, אבל מאני משתייא במטללתא, וה"ה לקערות וכל כלים הבאים בבית. שרגא אמרי לה במטללתא כו', לא אמ' (רבה) [רבא] אלא אגב גררה נסיב לה תלמודה ולאו משום תשבו כמו תדורו, ולאו משום מאיסותא כמו שפי' ר"ש ז"ל דאפי' שרגא דדהבא מיתקרו שרגא דליכא מאיסותא, וגבי ר' אבהו אמ' דהוא מטלטל שרגא דלא מיתקרי מיאוס אלא נר ישן שלחרס וטעמ' דהכא כדמפרשי', ולא פליגי הא בסוכה גדולה הא בסוכה קטנה ומשום דמיבעת כיון דקטנה היא כי מדליק שרגא (ומדליק) [ומעייל] לגווה ממשיך לבר ולא מקיים מצוות סוכה אבל בסוכה גדולה שרי, ואי משום מאיסותא מה לי גדולה מה לי קטנה, ועוד מאי שנא במאני מיכלא דלא אפליג בין סוכה גדולה לקטנה, ותדע דההיא סיפא דשרגא רבא לא אמרה אלא ר' יהושע בן לוי אמרה בפ' לולב וערבה, [מ"ח ע"א] אין לו כלים להוריד מהו, רב אמ' פוחת בה ארבעה ור' יהושע בן לוי אמ' מדליק בה את הנר, פי' וממעט לשיעורא דסוכה קטנה, ועדיפא למיפסלא בהכי מעיולי מאני מיכלא ולא פליג[י], הא לן והא להו, לבני ארץ ישראל דליכא י"ט פוחת ולהנהו (מיתי) [מיירי] רב, ולבני בבל דאיכא י"ט ומיתב יתבינן, מיירי ר' יהושע בן לוי דמדליק בה את הנר, וכן דרך התלמוד דבני בבל מיירי לבני ארץ ישרא', ובני ארץ ישראל לבני בבל, ובפ"ק דשבת [ט' ע"ב] גבי תפי' ערבי' רשות כי האי ודוק ותשכח, ופריך תלמודא תינח סוכה (גדולה) קטנה [סוכה גדולה] מאי איכא למימ' דמעייל בה מאני מיכלא [דאי חד טעמא מאי טעמא שבק ר' יהושע פסולא דמאני מיכלא] וכדרבא מכלל דשרגא לאו רבא אמרה ולאו מטעם דמאני מיכלא דשייך בהו ונקט פסולה בהדלקת הנר דממעט לה, אבל במאני מיכלא אינו ממעט לה אלא ודאי כדפרשי' ותו לא מידי. כפר"ת זהב טהור.
<h2>דף מו.</h2>
ירוש', [ברכות פ"ט ה"ג, סוכה פ"א ה"ב] העושה סוכה לעצמו מברך לעשות סוכה, וכן בלולב ובציצית ובכל המצוות, כך מצאתי. וליתא, דמיהא דמנחות [מ"ב ע"א] פ' התכלת שמעיה לההוא דמברך לעשות ציצית, א"ל מאי ציוצין דשמענא, הכי אמ' רב ציצית אינה צריכה ברכה, דתנייא העושה סוכה לעצמו מברך שהחיינו, נכנס לישב בה, מברך לישב בסוכה, [סוכה מ"ו ע"א] העושה לולב לעצמו מברך שהחיינו, נטלו לצאת בו מברך על נטילת לולב, ואילו לעשות סוכה ולעשות לולב לא מברך, ובכל מקום שחולק הירוש' על הבבלי, הבבלי עיקר, וכן כתב ר' אלפס ז"ל. אב"ן.
והלכת' סוכה ואחר כך זמן דחיובא דיומא עדיף, והזמן על ידי חיוב היום בא לו שהיום גורם לזמן שיבוא, והנכנס לישב בה כל ז' מברך על כל פעם ופעם, דהלכה כרבנן דאמרי אין לדבר קצבה הן להרבות הן למעט חוץ מלילי י"ט הראשון שלחג דיליף ט"ו מט"ו מחג המצות דלילה הראשון חובה, מיכאן ואילך רשות כדמוכח בע"פ [פסחים קכ"ח ע"א]. ואין הלכה כר' אליעזר דאמ' י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, א' ביום וא' בלילה, חדא דיחיד ורבים הלכה כרבי', ועוד דר' אליעזר שמותי הוא, ועוד דחזר בו ר' אליעזר. ואמ' רב היי ז"ל הנכנס לסוכת חבירו לבקרו בחג מנהג ידוע הוא שמברך כל זמן שהוא נכנס לישב בה בין תחת הסוכה שלעצים בין תחת הסוכה שלקנים בין סועד שם בין אינו סועד שם. ולדברי חכמי' מי שלא אכל בסוכה בלילי י"ט הראשון אין לו תשלומי', ועל זה נאמ' מעוות לא יוכל לתקון.
היתה עשוייה ועומדת אם יכול לחדש בה דבר מברך מיד זמן, ואם לאו לכשיכנס בה מברך שתים. אמ' רב אשי חזינא ליה לרב כהנא דמסדר להו אכסא בקדושא. ומה שכתו' בהלכו' גדולות, אם יכול לחדש בה דבר כגון מימך בה בסתרקי מברך שהחיינו, וכיון דרב כהנא מסדר ליה אכסא דקדושא אין צריך לברך זמן אלולב ואסוכה בעשייתן דסגי להוא בכסא, ליתה דאמ' בירושל' [סוכה פ"א ה"ב] סוכה ישנה ב"ש פוסלי' וב"ה מכשירי', תני, צריך לחדש בה דבר, חברייא אמרי טפח, ור' יוסי אמ' כל שהוא, מאן דאמ' כל שהוא ובלבד על פני כולה. הא למדת דחידוש בגופיה בעינן, והאיי דמסדר להו רב כהנא אכסא לאו אזמן דלולב וסוכה קאי, אלא אזמן דסוכה וישיבתה, דתרוויהו מסדר להו אכסא דחיוב מצוה אחת נינהו, ולאו אזמן דלולב דלא מיפטר בהכי, וצריך לברכו בעשייתו או בנטילתו דהוא חיוב מצותו דזמן המצווה אין מברך עליו אלא פעם אחת או בשעת עשייה או בשעת חיוב, הר' יצחק בן גיאת.
שאלו לרבי' ניסים, מכדי קיימא לן כרב אשי [סוכה מ"ו ע"א] דאמ' חזינא ליה לרב כהנא דמסדר להו אכסא דקידושא, ומשמ' מכאן דמאן דעביד סוכה או לולב [לא] צריך ליה לברוכי זמן דסגי ליה בזמן דכסא, ומאי שנא דשופר דמברך זמן ולא סגי בדכסא מלולב דסגי בדכסא כדכתי' בהלכו' גדו' דהא קיימ' לן דאומ' זמן בראש וכפור, והשיב דראש וכפור אינן מן התורה אלא ג' רגלים, כדאיבעייא לן בהכל מערבי', [עירובין מ' ע"ב] מהו לומ' זמן בהן, ורב ושמואל אמרי אין אומ' זמן אלא בג' רגלים, וכן הוא בירוש', [פסחים פ"י ה"ו] תני אין אומ' זמן אלא בג' רגלי', א"ר מנא מתניתי' אמרה כן בחג המצות ובחג השבועו' ובחג הסוכות, הוי אומ' כל שכתו' בו מקרא קודש צריך להזכיר בו זמן, ואע"ג דמסקי' בעירובי' והלכת' אומ' בהן זמן מדאיצטריך למבעי ולאסוקי אלמא (דהדין בראש) [דזמן דראש השנה] וכפור מברכין ולא אתי זמן דכסא דמדרבנן ומפיק זמן דשופר דאורית', אבל זמן דלולב וסוכה דאוריית' ואתי זמן דכסא דאוריית' ומפיק זמן דלולב דאורייתא, ולא צריך למימ' זמן בנטילת לולב ולא בעשייתו. ואני נפלאתי כי בכל הגלות אומ' זמן בלולב או בעשייתו או בנטילתו כדתנייא העושה לולב כו', ומי שלא [עשה] בעשייתו מסדר להו בנטילתו כדרב (הונא) [כהנא] לברכת זמן דסוכה ולישב בסוכה, ועוד דכיון דזמן דראש וכפור מדרבנן בשופר נמי מדרבנן וליפטר בדכסא דאתי דרבנן ומפיק דרבנן, אלא מאי אית לך למימ' דזמן דכסא לא יכול למיפטר זמן דשופר לפי שאין מצות שופר בלילה אע"ג דהכל דרבנן הם הכי נמי לא אתי זמן דסוכה דאוריית' לאפוקי זמן דלולב דאורית' לפי שאין מצות לולב בלילה וצריך לברך זמן בנטילתו אם לא בירך בשעת עשייתו, והא דרב כהנא דמסדר להו אכסא דקידושא אזמן דסוכה ואישיבתה קאי, ולא אזמן דלולב, דהא קאי עלה דהיתה עשויה ועומדת אם יכול לחדש בה דבר מברך מיד זמן, ואם לאו לכשיכנס בה מברך שתים, ואמ' רב אשי ולולב מאן דכר שמיה וכן עיקר. אב"ן הירחי.
<h2>דף מח.</h2>
במגילת סתרי' מצא' בירוש' ר"פ כיצד מברכי', [ברכות פ"ו ה"ו] תמן תנינן סוכה שבעה כיצד גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו, אבל מייחד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה בשביל כבוד י"ט האחרון, ר' אבא בר כהנא ר' חייא בר אשי בשם רב צריך לפסול את סוכתו מבעוד יום ר' יהושע בן לוי אמ' צריך לקדש בתוך ביתו ר' יעקב בר אחא בשם שמואל קדש בתוך הסוכה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש, ר' אחא ר' חנינא בשם ר' אושעיא מי (שכוונתו עדיפא) [שסוכתו עריבה] עליו הרי זה מקדש בלילי י"ט האחרון בתוך ביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו, א"ר אבון ולא פליגין, מה דאמ' רב שלא היה בדעתו לאכול בבית אחר, מה דאמ' שמואל כשהיה דעתו לאכול בבית אחר, א"ר מונא אתייא דשמואל כר' חייא ור' הושעיא כר' יהושע בן לוי. וש"מ שמקדש בתוך ביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו כחדא דוכתא דמייא, דהא סוכתו ערבה עליו והתם קביעותיה מעקרא, אבל היכא דנמלך צריך לקדש. מיכאן ראייה לרבי' ניסים לאפוקי אורחין דאכלי בבי כנישתא בבית הסמוך לבית הכנסת שיוצאי' בקידוש בית הכנסת לפי שבדעתן בשעת קידוש לאכול שם.
<h2>דף נו.</h2>
והלכת' סוכה ואחר כך זמן דחיובא דיומא עדיף, והזמן על ידי חיוב היום בא לו שהיום גורם לזמן שיבוא, והנכנס לישב בה כל ז' מברך על כל פעם ופעם, דהלכה כרבנן דאמרי אין לדבר קצבה הן להרבות הן למעט חוץ מלילי י"ט הראשון שלחג דיליף ט"ו מט"ו מחג המצות דלילה הראשון חובה, מיכאן ואילך רשות כדמוכח בע"פ [פסחים קכ"ח ע"א]. ואין הלכה כר' אליעזר דאמ' י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, א' ביום וא' בלילה, חדא דיחיד ורבים הלכה כרבי', ועוד דר' אליעזר שמותי הוא, ועוד דחזר בו ר' אליעזר. ואמ' רב היי ז"ל הנכנס לסוכת חבירו לבקרו בחג מנהג ידוע הוא שמברך כל זמן שהוא נכנס לישב בה בין תחת הסוכה שלעצים בין תחת הסוכה שלקנים בין סועד שם בין אינו סועד שם. ולדברי חכמי' מי שלא אכל בסוכה בלילי י"ט הראשון אין לו תשלומי', ועל זה נאמ' מעוות לא יוכל לתקון.
ורב עמרם כת' הכין, ולברך לישיב בסוכה, אפע"פ שנכנס לה צריך לברך על כל פעם ופעם אלא שאין לה קביעות אלא בישיבה בסעודה ויש קדוש וכוס וסעוד' לפניו סודרן על הכוס, דאיתמ' רב אמ' סוכה וא"כ זמן, ורבה בר חנה אמ' זמן וא"כ סוכה והלכת' סוכה וא"כ זמן, וזמן על הכוס שלקידוש הוא סודרו.
